התערבותו של בג"צ בהחלטותיהם של בתי הדין הכנסייתיים

1. 1.התערבותו של בג"צ בהחלטותיהם של בתי הדין הכנסייתיים מוגבלת לעילות הקבועות בהוראות סעיפים 15(ג) ו- 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה. כלל אי ההתערבות נגזר גם מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אשר הינו חיוני לצורך קיומה של מערכת שיפוטית תקינה, ומניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר בשל כפל התדיינות.

1. 2.הפסיקה פרשה כי  קיימות ארבע עילות להתערבות בג"צ בהחלטות בתי הדין הדתיים.

• א.פגיעה בכללי צד טבעי.
• ב.חריגה מסמכות.
• ג.בית הדין פרש בצורה שגויה הוראת חוק המופנית כלפיו.
• ד.נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית הדין הדתי.

1. 3.עילות ההתערבות של בג"ץ בפסיקת בתי הדין הדתיים דומות לגבי כל בתי הדין, ואמות המידה שמפעיל בג"ץ  אחידות ככלל לגבי כל בתי הדין. "כשם שבמקרים מסוימים בעתירות נגד בתי הדין הרבניים, בהם ישנה תחושה שהמקרה ראוי, מתקיים דיאלוג עם בתי הדין באופן המאפשר עיון חוזר או דרך דיונית אחרת לטיפול בבעיה שנתעוררה, כן יתכן הדבר לגבי בתי דין דתיים אחרים".  וראה דברי כבוד השופט רובינשטיין בבג"צ 4577/12 פלוני נגד הסינוד הקדוש של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים.

1. 4.בפגיעה בכללי הצדק הטבעי הכוונה להפרת כללי דיון בסיסיים (חובת ההנמקה, חובת השמיעה, מתן זכות הטיעון וכו').  כך למשל בבג"ץ 11230/05 חנאן מואסי נגד בית הדין השרעי לערעורים נתקבלה עתירה האישה שטענה כי לא נתנה לה הזכות להשמיע את טענותיה וכי בהליך בוררות שנעשה מכוח החוק העותומאני  מונו בוררים רק ממשפחת בעלה  ולא ממשפחתה בעוד על פי החוק צריך היה למנות בוררים הן מבני משפחתה והן מבני משפחת בעלה.  בית הדין ביטל את פסק הדין שנתן על ידי בית הדין לערעורים והורה לבית הדין לקיים את ההליך מחדש.

1. 5.בבג"ץ 450/74  עפאף אליאס מוטלק נגד בית הדין הדתי של העדה היוונית- הקתולית המלקיתית הגישה האישה עתירה לביטול החלטת בית הדין לפיה המשמורת בבנה הקטין תעבור לרשות אביו בטענה כי לא נתנה הסכמתה לדון בנושא המשמורת של הילד בפני בית הדין,  ולפיכך בית הדין היה חסר סמכות לדון בעניין זה. בית הדין  קבע כי משניתן על ידו צו מסוג "טאעה" כנגד האישה לפיו היא מצווה לציית וללכת אחר בעלה והיא מסרבת לעשות כן הרי היא בגדר מורדת וכי הסעד של משמורת הקטין הוא טפל לתביעה העיקרית שעניינו "טאעה". בג"ץ קיבל את העתירה בקבעו כי בהעדר הסכמה מפורשת מצידה לדון בנושא המשמורת  בית הדין נעדר סמכות לדון בעניין משמורת הקטין.

1. 6.בג"צ קבע לא אחת כי התעלמות מנורמה אזרחית על ידי בית הדין תהווה עילה להתערבותו.  כך למשל בבג"ץ 202/57 סידס נגד סידס נקבע כי כאשר בית הדין הרבני פוסק בניגוד לחוק טריטוריאלי (חוק שיווי זכויות אישה) הדבר מהווה עילה להתערבות בג"צ.   בבג"צ 5227/97 מיכל דויד נגד בית הדין הרבני הגדול נדונה שאלת החינוך של הילד. האב רצה כי הילד יתחנך בבית ספר דתי והאם רצתה חינוך ממלכתי רגיל. בית הדין הרבני פסק שהילד ילך לבית ספר דתי, זאת על אף 3 חוות דעת של מומחים אשר קבעו שלטובת הילד יש לשלוח אותו לבית ספר חילוני. למעשה בית הדין התעלם מחוות דעתם של המומחים שכן  הדבר לא עלה בקנה אחד עם השקפת עולמו. במקרה זה קבע השופט חשין כי יש להתערב בהחלטת בית הדין הרבני בשל הפגיעה הקשה בזכות האדם.  

1. 7.דוגמאות לאי התערבות בג"צ בהחלטת בית הדין הדתי:
2. א.בבג"ץ 6823/12 ‏ ‏ פלונית נ' בית הדין הכנסייתי לים של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים סירב בג"צ להתערב למרות שבית הדין הדתי אישר הסכם גירושין כאשר לא הייתה עילת גירושין קיימת דבר המנוגד לדין המהותי החל על יוונים אורתודוכסים. בג"צ קובע לעניין זה כי טעות ביישום הדין הדתי, ככל שהיא קיימת, אינה מצדיקה את התערבותו.
3. ב.בבג"ץ 8676/11 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, סירב בג"צ  להתערב  בקבעו כי הוא אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני וכי כל עוד לא מוצו ההליכים בפני בית הדין הרבני הגודל בכל הנוגע לנושא הסמכות של בית הדין הרבני לדון בהליך שבפניו אין הוא יכול להתערב.
4. ג.בבג"צ 10223/09 פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול  נדחתה עתירה נגד בית הדין הרבני כאשר טענת האישה הייתה כי חתמה על הסכם גירושין שאושר בבית הדין בנסיבות של עושק. בג"ץ קיבל את הקביעה של בית הדין הרבני כי לא התקיימה עילת העושק והוסיף כי האישה הייתה מיוצגת לכל אורך הדיונים בבית הדין הרבני על ידי עורך דין מטעמה שדאג לענייניה.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.