כניסת עו"ד    רישום עו"ד

אשף המשפט אשף המשפט
"כל הנושאים בלחיצה אחת"
המתן בבקשה

הפיתרון הרצוי לבעיית גזי החממה- ינואר 2012 - חלק ראשון


עורכי דין - מידע משפטי: דיני מיסים , משפט בינלאומי, משפט מסחרי ו/או דיני חברות - איכות סביבה - מיסוי בינלאומי - מיסים - גזי חממה = סחר בפליטות - מס פחמן - פרוטוקול קיוטו - התחממות האקלים - מדיניות ופתרונות - אנרגיות נקיות


עמידה ביעדי ההפחתה הנגזרים מהצורך לייצב את האקלים מחייבת מעבר רחב היקף של משק האנרגיה הבינלאומי, ממשק מזהם מבוסס דלקי-מאובנים, למשק המבוסס בעיקרו על אנרגיות נקיות.


שלח שאלתך לכותב המאמר
שלח שאלה בנושא לעורך דין
יש בתמונה שישה עיגולים
הפיתרון הרצוי לבעיית גזי החממה- ינואר 2012  - חלק ראשון
מאת עו"ד ורו"ח יואב ציוני *

תקציר

פליטות גזי חממה, עקב שריפת דלקי מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי) לצורך יצור אנרגיה, מהווים אחד מהגורמים העיקריים להתחממות האקלים.

עמידה ביעדי ההפחתה הנגזרים מהצורך לייצב את האקלים מחייבת מעבר רחב היקף של משק האנרגיה הבינלאומי, ממשק מזהם מבוסס דלקי-מאובנים, למשק המבוסס בעיקרו על אנרגיות נקיות.

מסקנה זו מתחייבת, כיוון שיתר האפשרויות להפחתת פליטות גזי החממה אינן מספיקות או אינן ברות ביצוע. חיסכון והתייעלות בשימוש באנרגיה לא יספיקו לעמידה ביעד הסביבתי הנכסף. האוכלוסייה העולמית לא צפויה להצטמצם אלא דווקא לגדול ולהפוך יותר ויותר צרכנית באורח חייה. מדיניות מצמצמת שתביא לפגיעה ממשית ברווחה וברמת החיים אינה ריאלית הואיל ואף מדינה, מפותחת או מתפתחת, לא תסכים לאמץ מדיניות שכזו. השאלה, הנגזרת מכך, היא מהי המדיניות שתיצור את השינוי הנדרש בשוק האנרגיה. המדיניות שאומצה בפרוטוקול קיוטו, והמקובלת בתצורה כזו או אחרת, על הזרם המרכזי של המלומדים וקובעי המדיניות, מבוססת על יצירת מחיר לזיהום והסתמכות על כוחות השוק החופשי להובלת השינוי. בניגוד לדעה רווחת זו, אנו נטען כאן כי לא ניתן להסתמך רק על כוחות השוק לבדם, ליצירת השינוי הנדרש. הכלכלה המודרנית התפתחה ב- 150 השנים האחרונות תוך התבססות על דלקי מאובנים. התחבורה, התעשייה, אספקת החשמל למגורים, החקלאות ובהתאמה המזון, תלויים כולם בדלק המחצבי.
יתר על כן, תחום האנרגיה עתיר השקעות כבדות בתשתיות לטווח ארוך, דבר שיוצר מונופולים טבעיים וחסמי כניסה גבוהים למתחרים חדשים. כתוצאה מכך, מעבר לאנרגיות חדשות ושינוי באופן השימוש באנרגית המחצבים, כרוך בהכרה בהפסדי עתק עקב זניחת השקעות שנעשו, ובהשקעות ענק בתשתיות חדשות. כך לדוגמא, גידול בשימוש ברכבים חשמליים יצריך הקמת תחנות כוח חדשות. שילוב של אנרגיות רוח ושמש במערכת החשמל הארצית יחייב הקצאת שטחי קרקע נרחבים, בניית קווי הולכת חשמל חדשים והקמת רשת חשמל חכמה. הפרדת ה- CO2 מתהליך שריפת הפחם מחייבת בניית צינורות תת קרקעיים, לאורך עשרות אלפי קילומטרים, לצורך הולכתו לאתרי הטמנה. ואם בכך לא די הרי שבחינת החלופות הקיימות לייצור אנרגיה מלמדת, שהטכנולוגיות המתחדשות לא ניתנות ליישום בהיקף הנדרש לפיתרון בעיית האקלים. ההיקף העצום של השימוש בדלקי המאובנים, העובדה שהתחום עתיר תשתיות, והעדר החלופות, מחייבים מעורבות ומחויבות ממשלתית ישירה וארוכת טווח, כדי להניע תהליכים שבסופו של דבר, יביאו לשינוי הנדרש בשוק האנרגיה. עם זאת, אין בכך כדי לוותר כליל על הצורך, ביצירת מחיר לפחמן, וכפי שמוצע כאן, באמצעות מס פחמן. מס פחמן שיעלה את מחיריהם של דלקים פוסיליים לעומת חלופות נקיות, ייתן נקודת זינוק טובה יותר לאותן חלופות, וכן ובנוסף, יוכל להוות מקור מימון לתמיכה ממשלתית בפיתוחן של פריצות הדרך הטכנולוגיות הנדרשות.

היקפו של האתגר הטכנולוגי שהתחממות האקלים יוצרת
הסכם קופנהגן כלל את המטרה של ייצוב התחממות כדור הארץ, כך שטמפרטורת האקלים תעלה בפחות מ-2 מעלות צלזיוס, לעומת התקופה הפרה-תעשייתית. עמידה ביעד זה מחייבת, על פי ה- IPCC (Intergovernmental Panel on Climate Chang),  הפחתה ברמת פליטות ה- CO2, כך שבשנת 2050, כמות הפליטות השנתית תהיה נמוכה ב- 50 עד 80 אחוזים, לעומת זו של שנת 2000. מאידך, על פי תרחיש של "עסקים כרגיל", כמות צריכת האנרגיה ב- 2050 צפויה להיות גבוהה יותר מפי-2 לעומת הצריכה ב- 2005.  לקיחה בחשבון של צמיחה צנועה של 1.5% לשנה (נתון המגלם בתוכו שיפור משמעותי, אוטומטי, ביעילות בניצול האנרגיה) תביא את העולם לרמת צריכה שנתית בשנת 2050 של  31TW. כדי שהמערכת האקלימית תיכנס למסלול של יציבות, נדרש שכ- 50% מצריכת האנרגיה ב- 2050 תופק ממקורות נקיים מפחמן, ובאשר לשנת 2100, נדרש שכמעט כל האנרגיה תופק ממקורות נקיים מפחמן. צריכת האנרגיה העולמית (כאשר היא נמדדת במונחי כוח, power) עומדת כיום על כ- 16.5 טרה-וואט (TW), מזה כ- 85% מדלקי מאובנים (40% מנפט, 23% מפחם ו-22% מגז טבעי), 8% מאנרגיה גרעינית והיתרה (7%) מתחלקת בין אנרגיות מתחדשות שונות. נשאלת השאלה אפוא האם צריכה של   15TW בשנת 2050, היא בת-ביצוע? האם הטכנולוגיות הנקיות הקיימות, מסוגלות  להחליף את אנרגית המאובנים כדי לספק אנרגיה נקייה בהיקף שכזה? איזו מדיניות עלינו לאמץ כדי שנגיע לרמה שכזו? והאם המדיניות, שקובעי המדיניות בעולם המערבי  (ובפרט האיחוד האירופי), מקדמים בארבע עשרה השנים האחרונות, מקרבת אותנו או שמא מרחיקה אותנו מהיעד?

הצורך בפריצות דרך טכנולוגיות
דלקי המאובנים מהווים מקור אנרגיה זול, אמין, יעיל והניתן לניצול על פי דרישה. הם מהווים את המקור העיקרי לייצור אנרגיה, ומשמשים בעיקר, לצורך ייצור חשמל ודלק. תרומתם של אנרגיות הרוח, השמש והדלקים ביולוגיים, לצריכת האנרגיה העולמית הכוללת היא שולית (כ- 1%). ברמת הטכנולוגיה הקיימת, האנרגיות המתחדשות הקיימות אינן יכולות להוות, בטווח הנראה לעין, תחליף של ממש לאנרגית המאובנים. הן יקרות יותר (לעומת פחם וגז), הן אינן אמינות, האנרגיה המופקת מהן תלויה במשאבי הטבע (רוח, שמש), ועל כן, מקוטעת, תנודתית ובלתי צפויה, והן אינן ניתנות ליישום ופריסה באופן רחב היקף.
המשמעות היא כי נדרשות פריצות דרך טכנולוגיות כדי לייצר חלופות ממשיות (זולות, אמינות וניתנות ליישום נרחב) לדלקי המאובנים. נשאלת אם כן השאלה, איזו מדיניות על הממשלות ברחבי העולם, ובראש ובראשונה במדינות המפותחות שלהן הידע והיכולת המדעית והכלכלית, לאמץ כדי להביא לאותן פריצות דרך טכנולוגיות וליישומן במדינות העולם.

ארסנל הכלים האפשריים בידי קובעי המדיניות
קימות דעות שונות בדבר הדרך שעל מדינות העולם לאמץ כדי להתמודד עם הצורך להקטין את פליטות גזי החממה לצורך ייצור אנרגיה, ולאורך עשרים השנים האחרונות התפתחה בשאלה זו ספרות מחקרית ענפה. הדעה הרווחת סוברת כי על מדינות העולם לאמץ מודל בינלאומי המשלב מכסה וסחר, בדומה לזה שאומץ בפרוטוקול קיוטו. מצדדי גישה זו מאמינים כי באמצעות צירוף המדינות המתפתחות הגדולות (סין והודו), להסכם שימשיך את פרוטוקול קיוטו, והצבת יעדים כמותיים בלוחות זמנים מדורגים ניתן יהיה לצמצם את הפליטות. פיתרון זה משלב קביעת יעדים כמותיים, ביחד עם תמריץ כלכלי  (יצירת מחיר לזיהום וסחר בהיתרים), המיועד להביא לכך שההפחתה (בתוך המכסה הכוללת), תבוצע על ידי מונע הנזק הטוב ביותר. יעילות ההקצאה מתקבלת באמצעות הסחר, המביא את היצרנים לנקודת שיווי משקל  שבה עלויות המניעה השוליות שלהם משתוות. על פי המודל, בנקודת שיווי המשקל, מחיר ההיתרים משקף את עלות המניעה המשותפת אליה התכנסו כל היצרנים, וכמות הזיהום היא היעד הסביבתי שנקבע מראש. גישה כלכלית ישירה יותר מצדדת בקביעת מחיר הפחמן באמצעות הטלת מס על פליטות פחמן, ללא צורך במגבלה כמותית וביצירת מנגנון של סחר. על פי גישה זו, במקום שמחיר הפחמן יקבע על ידי השוק באמצעות סחר בכמות ההיתרים המוקצבת, הוא ייקבע ישירות על ידי המדינה באמצעות מס. כל מפעל ישלם מס בגין כל טון פחמן שנפלט מתחומו. הפנמת המס על ידי פירמות האנרגיה תגרום להן לצמצם את הפליטות, באמצעות השקעת עלויות המניעה הנגזרות מכך או באמצעות צמצום פעילות. התוצאה הסופית צפויה להיות, באופן תיאורטי ובתנאי שוק משוכלל,  זהה לזו של מודל המכסה והסחר, קרי שיווי משקל שבו הקצאת המקורות הינה אופטימאלית, ברמת הזיהום הכוללת שהממשלה הציבה לעצמה ובמחיר שהיה מתקבל בסחר בפליטות.  חוסר האטרקטיביות של מודל המס, טמון בהתנגדות האינהרנטית של הציבור ופירמות האנרגיה, ובהתאמה פוליטיקאים, להטלת מיסים חדשים, ובעובדה שעלות המס היא עלות תזרימית ממשית ולא רק מחיר רעיוני. שתי הגישות דלעיל, משקפות התערבות ממשלתית עקיפה בשווקי האנרגיה (הביקוש וההיצע), באמצעות תמריץ שלילי (מחיר לפחמן) לזהם. המדינה יכולה להתערב בייצור ובשווקי האנרגיה, באופן ישיר, באמצעות תקנים וצווים ממשלתיים. הבעיה במעורבות המבוססת על תקנים וצווים היא בכך שככל שהמדיניות תהיה מבוססת על תקנים וצווים החלים באופן אחיד על כל היצרנים כך גם תיפגע יעילות המדיניות. לכל מפעל ולכל ארובה המאפיינים הייחודיים להם, והפיתרון המותאם לארובה  או מפעל מסוים אינו זהה לזה של מפעל אחר או אף ארובה אחרת באותו מפעל. מכאן גם נובע היתרון של תמרוץ כלכלי על מדיניות מבוססת תקנים. במקום שהמדינה תלמד את פונקציות הייצור של כל יצרן ויצרן, הרי שכל שהיא צריכה הוא לקבוע את רמת הזיהום, הנדרשת, והשוק כבר יביא אותה לפיתרון היעיל. בנוסף הממשלה יכולה לתת סובסידיות, מענקים ותמיכות לשימוש והשקעה באנרגיות הנקיות הקיימות. אלא שהבעיה בסובסידיות לטכנולוגיות קיימות היא שהן אינן מוכוונת מחקר ופיתוח ועלולות ליצור (ויוצרות) סיטואציות של ייצור ויישום  של טכנולוגיות יקרות, לא יעילות (מבחינת ייצור האנרגיה), אשר תרומתן הסביבתית, שנויה במחלוקת. כדי לקדם שינוי התמיכה הממשלתית צריכה להתמקד בעידוד פיתוחן  של טכנולוגיות חדשות ולא בסובסידיות המקדמות פריסה ויישום של טכנולוגיות חילופיות נחותות.

על הגישה אותה יש לאמץ ר' בחלק ב' של המאמר .

* תקציר ממאמרו של עו"ד ורו"ח יואב ציוני ללא הערות השוליים וההפניות השמורות במערכת.
הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
עורכי דין
  • מידע משפטי - מאמרים טיפים וחדשות
  • תנאי שימוש
  • הצהרת נגישות
  • יצירת קשר
  • אינסטגרם      אינסטגרם
    © כל הזכויות שמורות מערכת מידע משפטי - law-info
    אל ראש הדף