הטיות קוגניטיביות בשיפוט – חלק ב בעקבות תגובת קוראים דצמבר 2012

הטיות קוגניטיביות בשיפוט – חלק ב  בעקבות תגובת קוראים דצמבר 2012
מאת: עו"ד ורו"ח יואב ציוני

1. 1.
   במאמר שפרסמנו בנובמבר 2012, אשר עסק בהטיות קוגניטיביות בשיפוט, הבאנו כדוגמא, מחקר בישראל, שעקב אחר החלטותיהם של השופטים בוועדות לקיצור מאסרם של אסירים. ציינו את העובדה כי באותו במחקר נמצא מתאם בין מועדי הארוחות של השופטים לנכונות של השופטים לקצר את תקופת המאסר של האסירים (נענים יותר לבקשות לשחרור מוקדם אחרי הפסקת האוכל ודוחים בקשות לשחרור לפני הפסקת האוכל).

1. 2.בתגובה שהתקבלה ממחלקת המחקר של הרשות השופטת, הופנתה תשומת ליבנו לתגובה למאמר הנ"ל, שהתפרסמה באותו ז'ורנל מקצועי, ובו הסבירו הכותבים ממחלקת המחקר של הרשות השופטת בישראל, כי קיימים אלמנטים שלא נלקחו על ידי החוקרים במחקר, ושאילו היו נלקחים בחשבון הייתה משתנה התמונה כך שלא הייתה מתקבלת ירידה מובהקת בשיעורי ההצלחה בזמנים השונים (לפני ואחרי הפסקות האוכל) של שמיעת בקשות האסירים. הטעמים שצוינו באותה תגובה:

• א.סדר שמיעת הבקשות בוועדות השחרורים אינו רנדומאלי. אסירים מיוצגים על ידי עורכי דין נשמעים בסמוך לאחר תחילת הישיבה (בתחילת היום או לאחר הפסקת האוכל), ואילו אסירים לא מיוצגים נשמעים בסוף הישיבה. אלא (וזו הטענה), שסיכויי ההצלחה של אסירים לא מיוצגים הינם מלכתחילה נמוכים יותר, וזאת ללא קשר לרמת הגלוקוז במוחם של השופטים.

• ב.כאשר מספר אסירים מיוצגים על ידי אותו עורך דין, עורך הדין (שיש לו חופש לבחור את סדר העלאת התיקים שהוא מייצג בהם בפני הוועדה), מעלה לדיון קודם את האסירים בעלי הסיכויים הטובים יותר ורק אחר כך את אלו בעלי הסיכויים הטובים פחות, דבר שכשלעצמו תורם לתופעת הירידה שנצפתה.

• ג.חלק מאותם דחיות של בקשות היו למעשה דחיות של הדיון למועד נדחה כך שלא מדובר בדחיות במובן של תשובה שלילית לאסיר, אלא בדחיית הדיון למועד אחר.

1. 3.בהתייחס לתגובה דלעיל נבקש להעיר בקצרה מספר הערות:

• א.אם אכן סיכויי ההצלחה של אסירים מיוצגים גבוה יותר מזה של אסירים לא מיוצגים הרי שנראה שמדובר כאן על תופעה בעייתית אחרת. העובדה שלאסיר אין כסף לשכור עורך דין לא צריכה להשפיע על סיכויי השחרור שלו. אם מדובר באסיר חיובי שאינו מסכן את החברה ויש טעם מוצדק לשחרורו, הרי שהדברים צריכים להיות מובאים בפני הוועדה, על ידי נציגי השב"ס או הפרקליטות ולהידון בפתיחות (בלב פתוח ובנפש חפצה) על ידי הוועדה ללא כל קשר לסוגיית הייצוג.
מכל מקום, אם אכן זה המצב הרי שלכל הפחות מטעמי זהירות אולי כדאי להפוך את סדר השמיעה כך שקודם ישמעו אסירים לא מיוצגים ורק אחר כך כאלה שמיוצגים.
• ב.מבחינת האסירים כל דחיית מועד דיון לוועדה עתידית משמעה למעשה תשובה שלילית. מבחינתו של האסיר הוא לא משתחרר כעת (וזה מה שחשוב וקובע עבורו) ועניינו יידון רק בעתיד.

• ג.מהאמור לעיל ניתן להניח גם שלאסיר ששוכר עורך דין כדאי לברר מבעוד מועד אם לעורך הדין מספר לקוחות באותו יום דיונים. אם זה המצב הרי שכדאי לו להתעקש להיות ראשון בתור אצל אותו עורך דין (דבר שמשמעו סיגנל לשופטים שמדובר בקייס חזק) או להחליף עורך דין כדי שאצלו יהיה "בן יחיד". והרי על פי אותו קו מחשבה, יש להניח שגם השופטים יודעים שעורכי הדין בוחרים את סדר העלאת התיקים בפני הוועדה, לפי סיכויי ההצלחה, והם מסיקים שאם עורך הדין הציב אסיר מסוים בסוף הסדר, הרי שגם הוא לא מאמין בתיק, ומכאן כבר סלולה הדרך לתשובה שלילית.

*      Keren Weinshall-Margel and John Shapard, Overlooked factors in the analysis of parole decisions, PNAS, October 18, 2011, vol. 108, no. 42.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.