היתר נישואין

חוק גיל הנישואין נחקק ע"י כנסת ישראל בשנת 1950 מתוך רצון למנוע "נישואי בוסר" בשל חוסר בשלות של נערים ונערות לבוא בברית הנישואין. החוק שנחקק בסמוך להקמת המדינה, קבע כי גיל הנישואים המינימלי יעמוד על גיל 17 שנים. ולמעשה, נישואין מתחת לגיל 17 מהווה עבירה פלילית לכל דבר ועניין. בפברואר 2013 התקבל תיקון מספר 6 לחוק גיל הנישואין. במסגרת התיקון נקבע כי גיל הנישואין שונה לגיל 18. בהקשר זה יצוין, כי העלאת גיל הנישואין לגיל 18 נהוגה ברוב מדינות העולם החופשי הסבורות שאכן אין מקום לאפשר נישואין מתחת לגיל זה. אף במקורותינו מצוין כי "בן י"ח לחופה" (אבות ה' כא). החוק מוסיף וקובע מקרים חריגים בהם בית המשפט רשאי לתת היתר לנישואי קטינים אם מלאו להם 16 שנים. בית המשפט לענייני משפחה יכריע בבקשה למתן היתר לאחר ששמע את הקטין או את הקטינה לפי העניין.

 

יחד עם זאת, במקרים חריגים החוק הותיר לבתי המשפט שיקול דעת להתיר נישואין. כך למשל, במקרים בהם הקטינה מצויה בהיריון לביהמ"ש שיקול דעת באם להתיר לה להינשא. או למשל, נישואי קטין לאישה שהרתה כתוצאה מקיום יחסי אישות של הקטין עמה.

 

קבלת היתר נישואין מבית המשפט כרוך בהפניית הצדדים מטעם בית המשפט לצורך עריכת תסקיר מטעם פקיד הסעד. כן והגשת תצהיר של הורי הקטין/קטינה בדבר הסכמתם לנישואיה.

 

כמי שעסק בנושא בעת התמחותו בפרקליטות המדינה, אני יכול לומר כי לא מעט בקשות שמוגשות לבית המשפט נדחות בהעדר הבנת החוק והידע כיצד לפעול בהגשת בקשה מן הסוג הזה.